December 30, 2006

את שנה שעברה סיימתי בפוסטשנה הראשון, שלוש מאות ארבעים וחמישה פוסטים אחר כך, כמעט אחד בכל יום בשנה, אני עומד כאן ותוהה מה עשיתי בשנה האזרחית האחרונה. ביום כיפור הבטחתי לעצמי לשבת ולחשוב על מה שעשיתי, והנה זה כאן. למדתי בדרך הקשה ששחיתות לא עובדת מהעולם, יצאנו לחרם תיאורטי נגד התאימות באתר הארץ, גיששתי במשא ומתן עם ברונפמן לקראת העזיבה שלי את מפלגת מרצ לטובת מפלגתו (שנעלמה מהמפה הפוליטית בחודש פברואר), העלתי הצעה לקידום לגליזציה של סמים קלים באגודת הסטודנטים של תל-אביב (שנדחתה מטעמים טכניים, אך הביא (בצורה מעוותת כלשהיא) לשינוי מצע מרצ בנושא). צילמתי את גיא טובל ראשו בקצפת, עשיתי מעשה טוב אחד, רואינתי כמומחה, הפכתי לקול צף, עיצבנתי את הימין הקיצוני, הוגדרתי כשמאל מתון, הכנתי קליפ בקריאטיב קומונס לשיר שהקלטתי, ארגנתי עוד הפגנה נגד משרד החינוך, הצעתי את המצלמה הישנה שלי למי שיתנדב למען הקהילה, גיליתי סוד שהתחייבתי לא לגלות, עצבנתי כמה חבר'ה מעלה ירוק והחלטתי לתמוך בעמיר פרץ. ביליתי כזומבי ביום הבחירות, השתתפתי במתיחת האחד באפריל הגדולה במדינה, עיצבנתי את ה"אינטר-נט" והצלחתי להביא להתחלה של פרויקט שמתמסמס לבינתיים, הייתי בזירת הרצח של ענת פלינר, עמדתי בפקק התנועה של פסח, הגשתי תלונה במשטרה נגד ספאמר, פגשתי את הדלאי לאמה, התחלתי לכתוב את "אנשי הפירורים", שאולי אני אחזור לכתוב ביום מן הימים, הלכתי לטק-אד של מיקרוסופט וחילקתי חולצות פיירפוקס, ישבתי לכל אורך משחק כדורגל, נסעתי לכותל למנהרות הסודיות ותהיתי על אמונה, הוכרזתי כהבטחה במגזין דהמרקר, הבנתי למה חשוב להגן על אחיך הקטן כשהעיתונות יוצאת נגדו, מישהו ניסה להתאבד והשאיר הודעה בבלוג, הייתי אמור להרצות בקומפיוטקס, הוצאתי אדם פגוע ממכונית לאחר שאוטובוס התנגש בו, התחלתי מלחמה נגד ישראל חסון שככל הנראה ניצחנו בה, התחלתי לקרוא לאנשים לסייע להסברה הישראלית ברשת בתקופת המלחמה, פתחתי בלוג באנגלית, הפכתי לכוכב תכנית ריאליטי שמטרתה לסדר לי זיון, העברתי הרצאה בכנסת על המלחמה, למדתי לחיות עם הסטוקרית שלי, טסתי לסמסטר קיץ בדיסלדורף, סמכתי על הGPS, הצטרפתי למלחמה נגד חוק שיתוף הקבצים של מרצ, נכנסתי לפאניקה מאיום התאבדות בבלוג, שהתגלה כמעצר שווא (24.08), בעקיפין הבאתי לסגירה הראשונה של וובסטר, סבלתי בחום של תל-אביב, פורסמתי בעמוד הראשי של סלאשדוט, פגשתי את מרטין לותר קינג ג'וניור, נקרעתי בין שתי בחורות ואיבדתי את שתיהן, מצאתי אהבה רק כדי לאבד אותה, כצפוי, לאחר פחות מחודש. התחלתי לתרגל קורס בדיני חוזים לMBA, העברתי הרצאה על קריסת זכויות האדם ברשת, הלכתי למצעד הגאווה למרות הפחד והאימה, התחילה לצפצף לי האוזן, הצלחנו להביא להקמת ועדה במקום הצעת החוק של ישראל חסון, התאכזבתי ממשרד התמ"ת כשלא אישר מענק לחוות שרתים, הלכתי למסיבה של ארקדי גאידמק.

השאיפה שלי היתה לבטל 5 חוקים רעים, אני חושב שהצלחתי יחסית (2 - זכויות יוצרים וטוקבקים) ולהעביר שני חוקים אני לא הצלחתי. אולי בשנה הבאה בכנסת.

December 27, 2006

האם יש הצדקה כלשהיא להרוג את סדאם חוסיין (או להוציא אותו להורג)? לכאורה לענישה צריכה להיות שתי מטרות - הפיכת המעשה האסור לכל כך לא כדאי מצד אחד והגנה על החברה מפני מי שעשוי להזיק לה. במקרה הנדון מדובר בעונש שאינו מצדיק את המטרה בכל מקרה. אם נחשוב על זה, סדאם היה אחד מגדולי המרצחים בזמננו, אחראי ישירות למלחמות והריגות; לא מתחשב בזכויות אדם וראוי להפלתו מכס השלטון.

מצד שני, האם הוצאתו להורג משדרת משהו פרט לנקמה? אין כל ספק כי בידיו של סדאם אין די און כדי להשתלט על עיראק (או כל מדינה אחרת) בעצמו כיום. אין באפשרותו לפגוע בחברה בשום צורה שהיא, ולכן שיקול הגנת החברה נעלם. מצד שני, עונש ההרתעה הוא לא רק מול סדאם אלא מול כולי עלמא, להבהיר כי מדובר במקרה שאין אנו רוצים שיחזור. אבל האם הוצאתו להורג היא המטרה?

דווקא במקרה כזה הותרתו של סדאם בכלא שיצפה בתוצאות מעשיו ושידאג לשיקומם על ידי עבודות למען האומה יכולים להועיל יותר. האם יכול להיות שהוצאתו של סדאם להורג באה בכדי לכסות על פשעי האומה החדשה גם כן?

הרי בכדי להוציא את סדאם להורג יש צורך בתליין או בכיתת יורים (ככל הנראה בתליין) וזה אמור לשאת על גבו את הצורך בלהתבונן בזה עת שהוא מובל בדרכו האחרונה.

חז"ל אסרו על התעללות בבעלי חיים על מנת שלא יהיה האדם אכזר כלפי בני אדם, שכן אדם שמתרגל לרוע מסגל זאת לעצמו. ""אמר הקב"ה: יש לך רחמים לנהג צאנו של בשר ודם, חייך, אתה תרעה צאני ישראל, הווי: 'ומשה היה רועה'." (שמות רבה, פרשה ב סימן ב) (ראו גם). כלומר, הרחמים הם הדרך בה ראוי להטוות את ההתנהגות כלפי שאר הבריות ומנהיג, כמו כל אדם שפועל בשם השלטון, חייב להראות רחמים אלו.

סדאם היה מנהיג נטול רחמים, הוא רצח. אולם, האם לנו יש זכות לפעול בחוסר רחמים כלפיו?

הריגתו של סדאם לא תשרת את מטרותינו כחברה להפיכתנו לחברה אלימה פחות. ההפך הוא הנכון; הריגתו תציג את החברה כחברה אלימה שאלמלא האלימות לא היתה מסוגלת להוקיע מחוץ אליה את אלו שפועלים מחוץ לקונצנזוס. רק על ידי שימוש באלימות מתונה (כליאה, הגליה, תיקון) תוכל החברה לכפות על אלו שבאים לכלותה את הצדק. צדק לא יתקיים באקט רגעי שלאחריו לא תהיה נשמתו של סדאם עוד קיימת. עונש המוות של סדאם יביא רק למותו המהיר, שלאחר מכן יחדל להתקיים - לא יוותר כל חייו בקלחת רותחת בה יאלץ להתמודד עם מעשיו - אלא מוות מהיר וחסר רגשות.

December 25, 2006

הורי ואחי טסו לחו"ל ביום שבת והותירו אותי לשמור על ביתם ועל כלביהם, בין היתר. לשם כך עשו במלאכה וקנו אפילו אוכל צמחוני מיוחד לכלבים כדי שלא אצטרך לגעת בגווית בעלי חיים בכדי להאכיל את הכלבים, ועל כך כל הכבוד להם. היום בבוקר לקחתי את הכלבים לוטרינר לקבל את מנת החיסונים השנתית (?) שלהם. שלושה כלבים, כשאחד מהם דני ענק ואחת כלבת "שוקי" מזדקנת שהולכת לאט יחסית.

החיסונים עצמם עברו די בשקט, אבל דבר אחד הפליא אותי (מה, אחרת לא הייתי כותב פוסט, לא?). כשסיימנו עם הכל הוטרינר אמר שצריך להביא את קוקי (כלבת השוקי) עוד שבועיים לחיסון כלבת ולהתקנת שבב חדש. מסתבר שהחל משנת 2004 (החוק עצמו הוחק ב2002) ישנה חובה לסמן את כל הכלבים בעלי הרשיון (כלבים בלי רשיון מוצאים את עצמם במקום אחר) בשבב. כך קובע החוק:

4. (א) כלב יסומן על ידי רופא וטרינר עירוני או רופא וטרינר מוסמך (בחוק זה – המסמן) באמצעות סימון תת עורי בשבב אלקטרוני שאישר המנהל, או בסימון אחר שאישר.
(ב) לא יסומן כלב אלא לאחר שהמסמן בדק אותו וקיבל מבעליו את הנתונים המחויבים בדיווח למרכז הרישום הארצי לפי סעיף 8.
(ג) המסמן יאשר ברישיון את דבר סימון הכלב ויציין את פרטי הסימון.
אתם תסלחו לי שאני זועק "זאב" כרגיל, נכון?

לזיהוי האלקטרוני של הכלב ישנה חשיבות לא קטנה, שכן הוא מאפשר למצוא כלבים אבודים, לאתר כלבים גנובים ואפילו לוודא שהכלבים אינם עושים דרכם לקרבות. החובה של רישוי כלבים היא בעייתית שכן היא קובעת שכלב לא מורשה בעצם לא יוחזק על ידי אדם. אותו הסדר לקוני לא קובע מה יהיה בגורלם של כלבי רחוב (אלה מוסדרים במקום אחר, ולא ראוי שנדבר על כך.)

אולם, הזוועה מבחינתי היא שבמקום בו מסמנים כלבים לא רחוק היום שיסמנו בני אדם באמצעות תגיות RFID. האם אותו סימון יהיה כלפי בני אדם? יש יתרון לא קטן בסימון בני אדם על מנת לסייע לחברה, אבל אותי הסימון של הכלבה בשבב הפחיד לא פחות מאשר שהיה מפחיד אותי ליתן דגימת DNA, שיער או טביעת אצבע למשטרה ללא כל סיבה, שכן זו עשויה להיות בשימוש במקרים אחרים.

כבר עכשיו אנו רואים כיצד הטכנולוגיה עושה שימוש בידע מביאה לדרישות של פגיעה מוחלטת בפרטיות שלנו, מצלמות רשת מופיעות בכל מקום וניתן לצפות באנשים במעשיהם האינטימיים ביותר, סלולרים משומשים לאיכון המשתמשים, ואנחנו קוראים לכך חברה יותר טובה ויותר יעילה.

אז את הכלבים התחייבו לסמן, כי הסנקציה בגין אי סימון היא משמעותית; אבל מה יקרה כשבני האדם יהיו תחת חובת סימון? דרכונים כבר מסומנים בחלק מהמדינות ותעודות זיהוי ביומטריות כבר נשקלו (אך הוסרו) באנגליה. משטרת ישראל כבר מסמנת באמצעים ביומטרים עובדים זרים ולדעתה הדבר נחוץ "בשל מספרם הרב של העובדים הזרים במדינה ובהיעדר תיעוד אמין בקרב אוכלוסייה זו".

מה תהיה הסנקציה כלפי אדם שלא יהיה מוכן להרשם ביומטרית? האם ימחק קיומו מהעולם או שמא המדינה תתעשת?

האם אני כאזרח במדינה לא יורשה להתקיים ולפתוח דלתות ללא אותו הזיהוי? כשכתבתי בשבוע שעבר כי הטכנולוגיה תגביל את היכולת שלנו לעבור על החוק התכוונתי בעיקר למובן הקיברנטי של המילה. אולם, מיום ליום אני מאמין שלטכנולוגיה יש גם שימושים פיזיים שמסוגלים לגרום לנו לאיבוד כל זכויות האזרח.

הכלל הגדול בעולם הוא שלפרט מותר הכל (אלא אם נאסר עליו בחוק). אולם, בעולם של דלתות וירטואליות ומפתחות ביומטריים, ללא המפתח הביומטרי העולם יהיה עולם נָּכֵה, עולם בלי אפשרות לנוע בו. במקום שהעולם יהיה חופשי הוא יוגבל לאותם מקרים בהם הוא לא מוחרג מהאוכלוסיה. מעברי הגבול יהיו ביומטריים כך שחופש התנועה יפגם (גם אם לדידי גבול הוא משהו בעייתי), בכבישים לא יהיה ניתן לסוע ללא פיקוח של מצלמות שאוספות את לוחיות הרישוי של הנהגים, דלתות יפתחו רק כאשר מילת הקסם תאמר ובכלל, יהיה ניתן לדעת היכן היית בכל רגע נתון.

ומה רע בזה בכלל?

מה שמתחיל בכלבים, למדנו כבר, מסתיים בבני האדם. הם היו הראשונים לחלל, הראשונים לניסויים והראשונים להתפוצץ ממטעני חבלה.


Technorati Tags: , , , ,

December 24, 2006

נענע עושה היום שירות לציבור כשהיא מביאה לידיעתנו את קיומו של הסרטון הויראלי (לכאורה) של הרשות למלחמה בסמים. אותו סרטון מציג צעיר בן 16 בדרך למסיבה בה הוא הולך לצרוך סמים; אותו צעיר מוקלט כאילו הוא מחבל מתאבד ברגעו האחרון. שני דברים מזוויעים אותי באותו הסרטון. הראשון והמוסרי פחות הוא ההשוואה בין נזקי המריחואנה (המוכחשים לכשעצמם) לבין פיגועי ההתאבדות.

הרשות למלחמה בסמים מנסה לצור רושם כאילו נטילת שאכטה מסיגרית חשיש קטנה עשויה לגרום את אותו הנזק כמו מפגע - שחותר תחת יסודות המשטר. שהרי דין כל עבירה קלה כחמורה, מצד אחד, ומצד שני - מעשן הסמים יוצר נזק היקפי בלתי ניתן לכימות שיכול להשתוות רק לנזקי הפיגועים. הנטל הכלכלי של משתמשי המריחואנה קרוב כל כך לנטל שיוצרים הפיגועים, אם לא חמור יותר.

בין היתר, זילות כבוד המתים בפיגועים לעומת נזקים מינוריים יחסית שנוצרים לחברה עקב שימוש במריחואנה (שכוללים בין היתר, ואולי בעיקר, את הנזק של הוצאת כספים מהשוק ה"לבן" אל השוק ה"שחור" עקב אי חוקיות המעשה) מגעיל אותי לא פחות מאשר מגעילה אותי התפיסה כי מבוצעת דהלגיטימציה לתופעה חברתית שאינה ניתנת להכחשה וככל הנראה לא מזיקה מבחינת עלות יותר מדברים אחרים.

אגב, קצת מפריע לי שביום שבת הקרוב יסתובבו לבדוק האם נהגים נוהגים בשכרה (כמעט כמו שמפריע לי שנוהגים תחת ההשפעה), אבל מפריע לי הרבה יותר שהרשות למלחמה בסמים לא נלחמת בסמים אלא במסוממים (ובכלל, המילה מלחמה בסמים לא גורמת לבעיה להיות חמורה מכפי שהיא?)

אבל הדבר המעצבן במיוחד בקמפיין המיותר הזה הוא בעיקר שהוא מומן מכספי. מס ההכנסה שלי שילם על התועבה הקטנה, ואפילו לא שאלו אותי. כאילו, היו יכולים לבוא ולתת איזה 25,000 ש"ח למשפחה בדימונה כדי שתוכל לאכול, לקנות ספרי לימוד, או אפילו חס וחלילה לממן חימום בחורף. אבל לא, העדיפו לתת את אותו הכסף למנהל קריאטיב באיזה משרד פרסום תל-אביבי, שכלל הנראה ישב לו שם והריץ שורות ושאל את עצמו "איך אני מתחבר למגניבים האלו?"

"ברור כשמש", הוא אמר לעצמו, "נעשה פיגוע". ככל הנראה תחת ההשפעה שהוא היה לא היתה בעיה עם זה.

ואז מה עושים? איך מסבירים לכל הסבים והסבתות שראו את התשדיר המיותר והתחילו לחשוב "אבוי אבוי, יש פגע חדש בחברה" כמו כל פעם שגוף כלשהוא מנסה לזרוע פאניקה בציבור על ידי דהלגיטימציה, פרובוקציה וכלים אחרים מבית מדרשו של שר התעמולה. אבל מה אנחנו עושים בעצם כדי להרגיל את הציבור לא לפחד מהשטויות האלו כל פעם. מזוויע אותי שאותה רשות שמפרסמת מחירון רשמי של סמים בארץ (ובכך מסייעת לסוחרים) ואותה רשות שאינה רוצה באמת בהכחדת בעיית הסמים (שהרי אם תגמר הבעיה תסגר הרשות, ואז לא תהיה להם עבודה, לא?)

Technorati Tags: , ,

December 23, 2006

לא מיס נבאדה, אבל קרוב מספיק, לא?
לא מיס נבאדה, אבל קרוב מספיק - הפליים ביום ו' בערב.
טוב, נתחיל ככה: תקראו את הפוסט הזה. (לא ידידותי למקומות עבודה, צעירים מתחת לגיל 18, חולי לב, חולי סכרת, אנשים חולניים ובכלל לא מומלץ. מכיל תמונות קשות לצפיה.)

מיס נבאדה, קטי ריס, אבדה את כתרה השבוע עקב חשיפת תמונות שמציגות עירום חלקי, סימולציה של מין אוראלי ועוד שלל דברים שתמצאו ככל הנראה בפליים בכל יום שישי בערב. (גילוי נאות וכו'). בכל מקרה, האתר שהעלה את התמונות הוא לא יותר מבלוג - Splashnewsonline, אתר פאפרצי קטן שלא היה מוכר במיוחד עד כה, קיבל את מנת הפרסום שלו.

אני חייב להודות שאני מסתובב לכל מקום (כמעט) עם מצלמה ומחשב. תמיד אני ממהר לצלם דברים לאלבום האישי שלי כדי שיהיו לי תיעודים של זכרונות של רגעים שמחים בחיים, אבל האם זו סיבה להדיח מישהי מתפקידה כ"מיס נבאדה"?

מצטער להשמע ליברל מצד אחד, ומצטער להשמע שוביניסט מצד שני. אבל (א) לכל אדם יש זכות על גופו, וזכות לפרטיות וכל מה שהוא עושה הוא עניינו, וכל עוד הוא עומד בתפקידו - הרי שאין בכך כל בעיה. את מיס נבאדה בחרו, תסלחו לי, לא בגלל האופי המרשים שלה אלא בגלל איך שהיא נראית בבגד ים, לא? ולכן המראה של גב' ריס הוא חלק אינהרנטי מהזכיה שלה. אותו מראה הוא גם מה שמאפשר לה לעשות את זה ככל הנראה, לא? אז אם אתם כל כך רוצים לראות אותה בבגד ים, אתם גם תאהבו לראות אותה בלי בגדים (ב) תסלחו לי, אבל מה שהגברת היקרה עשתה הוא (ב\1) לא כל כך חריג \ובמיוחד לא בנבאדה ו(ב\2) ממש משהו שכל אחד היה מת שחברה שלו תעשה, לא? הרי הצביעות אצל אותם השמרנים שמנסים לטעון שתחרות שמבוססת על מראה חיצוני קשורה להתנהגות היא הדבר הצבוע ביותר שניתן לעשות.

שערוריות מין, גם אם לא חזותיות כמו התמונות האלו, היו מסוג השערוריות שקידמו קריירות של כוכבות מוסיקה, פוליטיקאים ועוד. ולאף אחד כבר אין בעיה היום עם המראות הקשים שמוצגים כבר היום שם, לא? האם אנחנו נהנים יותר לחפש שערוריות סקס של מי שלא מודה במפורש שהוא במקצוע כשיש לא מעט כאלו שמודים ומתפשטים בחינם?


Technorati Tags: , ,

December 22, 2006

השעה 20:30 ובדיוק יצאתי מהמקלחת, עטיתי חליפת מחמדות וצחצחתי נעליי. ענבתי עניבתי ויצאתי לכיוון הרכב. לה-גרדיה פקוק, בצורה שאינה מכבדת את השעה, מוזר משהו... הושטתי יד לסלולרי ובדקתי אם יש דוא"ל חדש. "הודעה אחת חדשה" כותב הנוקיה, אני לוחץ לראות. "ג'יי, סוניה גאידמק, בלונדינית, 23, במסיבה!" כותבת דבורית מתוך תקווה שאולי אצא בר מזל הערב (ואולי אף לכל החיים). (אפוסטפריורי, עשיתי בשכל שלא חיפשתי אותה, בקליפ בוואלה היא לא מפגינה בדיוק את היכולות שהייתי מצפה).

בידוק בטחוני, 21:05, ואתה מרגיש כאילו כל אחד מאמין שהוא באמת ובתמים יותר חשוב מהאחרים. צללים של ספקים עולים בך כשאתה מנסה להבין מה המשמעות, מדוע כל האנשים האלו כאן? עוד ערב התרמה עלום לוריאטי ישראל מצד אחד. מצד שני, זו ככל הנראה תהיה מסיבת השנה. אם היית הולך ושואל שני שלישים מהאנשים מה וריאטי עושים, הם לא היו יכולים לענות לך. מצד שני, הם גם לא היו יודעים מהיכן בא כספו של הספונסר.

כמעט עשר, ועוד לא קרה כלום. אפילו עוד לא עלו לברך. אני לוגם מהשמפניה והולך לכיוון בר הסושי. "מה זאת אומרת אין טופו?" שאלתי את הגברת שהיתה אמונה על הגשתו. נאלצתי להסתפק בגזר וטמאגו. מצד שני, הם גם לא יודעים לגלגל כאן. קונוסים בשביל המהירות וממש בצורה מצחיקה. אפילו בסושיה, שאכלתי בה אתמול, היה נדמה שיש סושי יותר איכותי. אני רק מצר על געגועי לג'פאניקה - אי שם יושב לו איזה רול בשבילי.

התקלות בלא מעט אנשים שלא ציפיתי לראות, בין היתר. אבל אווירה של נהנתנות אופפת את אולם השמחות בהילטון. ארקדי גאידמק בכבודו ובעצמו מברך, מספר מילים קצרות בעברית, אבל לא יותר מזה. ואז נדמה כאילו כל הערב הופך להיות אוֹדָה לגאידמק. יורם ארבל מספר על כמה האיש חשוב, אפילו הביא את ריטה לשיר בתור מופע חימום לאנריקה איגלסיאס. אך לא די לו...

פוגש מכר מהאוניברסיטה ומרמת השרון, וישר הולכים לכיוון הבר. שני צ'ייסרים של גלנפידיך 12 אמורים לעשות את זה יותר קל, אולי נשתחרר טיפה ונוכל להנות מאווירת השטחיות והעושר המזויף ששוררת כאן. אפשר לשתות עד ארבע כוסות, זה מאריך את חייך (למרות שבמחקר אמרו 2). אז שתיתי 2 כוסות לפני שאשתה עוד שתי כוסות, ואז אשתה שתיים נוספות.


והנה, אנריקה טרם עלה, אווירה חפיפנית של ישראל. ככה עובדים כאן. אבל עד שהוא עולה אני שותה עוד קצת, מתעורר ורוקד קצת עם חברים של חברים. זה נראה כאילו הזֹהר אופף את המקום. כל כך הרבה מצלמות, טלוויזיה ועיתונאים, ואת מה הם מצלמים? את אותם הכוכבים שהם מייצרים. אני זז הצידה כשהצלמים מתחילים לצלם את אורלי ויינרמן שבדיוק רקדה איתנו, זה היה מוגזם כבר. הייתי חייב לצלם אותם.
התקשורת מסקרת את עצמה

כשאנריקה עלה היה נראה כאילו מדובר בימיה האחרונים של ממשלת אולמרט; גאידמק יודע להמליך את מלכיו, הוא יודע לקנות את העם באמצעים זולים והעם רוצה שגאידמק יקנה אותו, קל לו לקבל את השלטון הזה - שלטון של מי שמוכן לבזבז את כספו לטובת הציבור במקום לבזבז את כספי הציבור לטובתו.
במסיבה של גאידמק, אנריקה מופיע
ואז מתחיל הרומן המצולם היטב והסיבה האמיתית שאנשים אוהבים את אנריקה, הוא מפלרטט עם הקהל לא פחות ממה שהקהל מפלרטט איתו. כשהוא לוקח את המצלמופון לאחת הבחורות רק כדי לצלם את עצמו מתחיל מופע אקסהביסיוניסטי מצד אחד, ואנטיקלימאטי מצד שני. הוא מצהיר שאין לו בעיה שמצלמים אותו, רק כדי להיות אובייקט ידוע.

הנוכחות, אולם, של אנשים בקהל היתה מרשימה. היה נדמה כאילו הוזמנו, רק בשביל האווירה, כל מיני בחורות בליסינג שבאו לעשות טוב לאורחים. באיזהשהוא שלב לחש לי מישהו, אני חושב, שמי שרקדה איתנו היתה כזו - ואני בכלל הייתי בטוח שהיא כל כך ידידותית כי היא מתחילה איתי...
בשלב מסוים הלכו להביא לי שתיה ואני החלטתי שהגיע הזמן לנטוש; ביבי עוד לא הגיע (או שהוא הגיע ולא רקד איתנו על הרחבה) אז עליתי לשירותים (מי שמע על אולם אירועים שצריך מעלית כדי להגיע לשירותים שלו?) ואז יצאתי לכיוון הרכב. הוא עדיין היה שם במקום. התקשרתי לחברים לבדוק מה מעשייהם. הם בדיוק התחילו לראות את "A Scanner Darkly", ואני הצטרפתי. כמובן, כמו כל סרט שמתחיל ב2 בלילה, נרדמתי באמצע. מצד שני, למרות שהסרט היה מאוד מעניין לא הצלחתי להתרכז בגלל הגרפיקה המוזרה.

רבע לארבע, אני בבית - שותה כוס מים ואוכל פרוסת לחם, אחרת אקום עם חמרמורת.

Technorati Tags: , , ,

December 20, 2006

אולי זה רק אני, אבל אני ממש מקווה שרומן זדורוב לא יגדל להיות עמוס ברנס הבא. כידוע, ברנס הורשע ברצח של רחל הלר ורק לאחר מאבק של 20 שנים, לאחר שכבר קיבל חנינה מן הנשיא וחי מחוץ לכלא כ15 שנים, הצליח להגיע למצב בו כ28 שנים לאחר הרצח יעמוד זכאי בעקבות משפט חוזר שהתנהל לו.

האם המשטרה בשנות ה2000 הפנימה את לקחי פרשת ברנס או שמא גם כאן הפעילה לחץ פיזי בלתי סביר על חשוד כדי להוציא הודאה באשמה בלי לבדוק לעומק את הראיות. שהרי הודאה אמורה להיות 'מלכת הראיות' מצד אחד, תוך שהיא הקלה ביותר להוצאה. התקף הזעם הרגעי שמתואר בכל העיתונים אינו נראה לי סיבה דיה לרצח, במיוחד כשאביה של תאיר מכחיש כי זו היתה מבקשת סיגריה כלל.

בלי ראיות מוחשיות, ועל סמך עדות ושחזור בלבד, אני לא מאמין שראוי להכניס את מר זדורוב לכלא. תאיר ראדה נרצחה, כל פלוני אלמוני יכול לבוא ולומר שהוא עשה זאת. כל פלוני אלמוני יאמר שעשה זאת לאחר לחץ ראוי שיופעל על ידי קצין משטרה שכבר לחוץ דיו להביא תוצאות, ויודע שהגבול הדק בין אלימות ללא אלימות יכול להפרץ בכל רגע.

השופט בדימ' יעקב קדמי, שהיה מורי לדיני הראיות, לימד אותנו בשיעור לא אחת על דרכים בהן הוצאו הודאות "חופשיות ומרצון" (ואולי חלק מזה קשור בעקיפין לכאן). לדוגמא, נחקרים מושבים בכסא בנוחות, עם סיגריה והחוקרים יוצאים רק כדי להשמיע רעשי הכאה מהחדר הסמוך. האם זה לחץ בלתי הוגן על חופשיות ההודאה? הלחץ הפיזי והלחץ הנפשי אינם תמיד פשוטים, ולעיתים צריך לבחון מה קורה כאשר אלו מופעלים בשביל להוציא את ההודאה.

לחשוד, מצד שני, יש זכות למנוע הפללה עצמית - מעין "זכות שתיקה", לכן - מתפקיד החקירה לעמת אותו עם ראיות עד לכך שלא יוכל לענות. אם למשטרה היו ראיות דיות כדי להוכיח כי זדורוב רצח את תאיר ראדה לא היו צריכים הם את ההודאה, ואם לאו, הכיצד הגיעו אליו כלל?


Technorati Tags: , , , , ,

December 19, 2006

יובל יועז סוקר בכתבה נפלאה את הכוחות העושים במלאכה כדי לדאוג לכך שעצורים יוכלו "להשתתף" בדיון להארכת מעצר בצורה וירטואלית תוך שהוא מסביר על כינוס וידיאו כשיטה אלטרנטיבית להגדרת בית משפט חדש. בפועל מדובר בדיון שעל אף קיומו של שיח בין העצור, עורך דינו, התביעה ובית המשפט, אין להבין כי מדובר בדיון בפני החשוד.

זכותו של החשוד להוועץ בעורך דין בעבירות מסוימות הוחק לספר החוקים הישראלי באמצעות הקמת הסניגוריה הציבורית מחד, ובאמצעות השינויים בחוק סדר הדין הפלילי שקובעים כי במקרים מסוימים בלבד זכאי החשוד למינוי סניגור. תהליך הדיון של הארכת מעצר עצמה היא טכנית לחלוטין ובית המשפט עובד לעיתים כ"קופה רושמת" והשופט התורן מאשר כל מעצר על סמך חוות דעתה של המשטרה.

אולם, אחד מזכויותיו הבסיסיות של החשוד היא לדעת את זכויותיו. כיום, במדינה בה הפרוצדורה לעיתים גוברת על תוכן, ראוי כי כל חשוד יהיה זכאי להוועצות עם עורך דין בכל מקרה (סעיף 34(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) כשסעיף קטן (ג) קובע כי "פגישת העצור עם עורך הדין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, אולם באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו של העצור" האם שיחת טלפון מאובטחת ככתוב בכתבה תאפשר את ההוועצות הזו?

לאזו אף זו, הרי בית המשפט מאפשר שיחה טלפונית, בה המימד האישי מתייתר, וכל הייעוץ נעלם. לא רק זאת, אלא שבמקרים כאלו עשויה חובת הסודיות בין עורך הדין ללקוח להשבר על ידי ציטוט לשיחה "מאובטחת" זו מטעמים של בטחון המדינה או פצצה מתקתקת. אותה הפרעה היא שולית לפעמים, ועשויה לא לפגוע באזרחים הפשוטים כמותנו שאין להם מה לדאוג, אך מדובר בנזק בלתי הפיך.

הריחוק של השופט מהנאשם, בצורה שבה אין לו כל אפשרות לבקש מהשופט לחוס עליו ואין כל רגש אישי תהפוך את השופט לפקיד ממשל קר לב שאינו מסוגל לראות את האמת בצורה בלתי אמצעית. אתלה באילנות גבוהים כשאצטט את כב' הנשיא (בדימ') ברק שאמר: ""הרטוריקה של זכויות אדם צריכה להיות מכוסה במציאות המעמידה זכויות אלו  בראש  סולם העדיפויות הלאומי. הגנה על זכויות אדם עולה כסף, וחברה המכבדת  זכויות  אדם  צריכה  להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית" (א' ברק, פרשנות  במשפט (כרך שלישי, פרשנות חוקתית, תשנ"ד-1994), בעמ' 528).

אותה מעמסה כספית היא מעמסה על הגברת האבטחה של חשודים מצד אחד, והגדלת כבוד החשוד והאסיר מצד שני. אותם אנשים הם בראש ובראשונה בני אדם. בל נשכח כי רוב החשודים כלל אינם מואשמים בפלילים ומעצרם מסתיים בלא שדבר יקרה. זכויות האדם באותו המקרה אינן מכובדות והכתבה עצמה מצביעה על שיקולים אינטרסנטים ותקציביים.

ואגב תקציביים, הרמיזה בכתבה לגבי הפרטת בתי הסהר והקשר של הפרטתם לנסיון הרפורמה החדש אינה מקרית ככל הנראה. האם לא רחוק היום בו יופרטו בתי המשפט? שהרי אם הסמכות להפעיל אלימות בחברה מוצאת מידי המדינה ועוברת לגופים פרטיים, האם לא כך המקרה יכול להיות גם בגין הזכות להצהיר על הפעלת האלימות?

קשה לדמיין מקרה טוב יותר בו החשוד נפגע על בסיס שיקולים כלכליים. אנו, כחברה הומנית וחברה המכבדת את הפרט - גם אם זה לא רק חשוד, אלא גם מורשע, חייבים ליתן לו את הכבוד המגיע לו. כשם שאסירים אינם נזרקים כברירת מחדל לצינוק ומושמים שם ללא מזון, אלא מדינת ישראל מוציאה עשרות אלפי שקלים בשנה באחזקתו ושיקומו של האסיר, כך אנו כחברה חייבים ליתן לחשוד את הכבוד המגיע לו, במיוחד כי זה טרם הורשע, ולעיתים מועללות עליו עלילות שווא.


Technorati Tags: , , , , , ,

December 17, 2006

כבר כתבתי בעבר על הבעיות הקיימות בשר התחבורה שאול מופז, שמתייחס למדינה כאל צבא ואל האזרחים כאל נתינים. אולם, כשגיא ווסט אמר לי שמופז מתכנן רפורמה כלשהיא במדיניות הנהיגה בשכרות והענישה בכלל, לא התפלאתי שהתוצאה היתה פוגעת בזכויות אזרח במידה שאינה נדרשת. כשynet כותבים שבין היתר יוטל "עונש מעצר מיידי של נהגים שיכורים ל-24 שעות ועוד" (מעצר, לא מאסר) מובהר כי מופז עצמו, כמו גם יועציו, אינם בקיאים לחלוטין בזכויות אדם.

מעצר הוא לא מהלך ענישתי, הוא מהלך שנועד להגן על החברה מצד אחד, ולאפשר למשטרה לברר את החשדות כנגד אדם מסוים. העובדה שאדם מסוים מושם במעצר כעונש מראה כי המשטרה מנצלת את כוחה, לא אחת, שלא לצורך. אותה דוגמא היא הסיבה מדוע יש להגביל את כוחה של המדינה להפעיל אלימות כלפי אזרחיה, כיוון שזו נעשית מושחתת לא פחות מאשר הרוע שהיא מנסה למגר על ידי הפעלת אותה האלימות. הניצול של מעצר שרירותי (כידוע, סירוב לבדיקת שכרות כמוה כהודאה בנהיגה בשכרות) הוא ניצול ציני של החוק על מנת לכפות את האלימות החברתית על הפרט. כמו כן - ציטוטו של מופז כי "זהו מצב חירום לאומי" מדגיש כיצד זה לוקח את חשיבות תאונות הדרכים.

מבחינתו הצלת חיי אדם חשובה מזכויות אזרח, וכמו שכבר אמרתי, כשאני נתלה באילנות גבוהים - אם אתה מעוניין למנוע את כל תאונות הדרכים, הפסק בבקשה את הנהיגה ברכבים. דבר אחד יאמר לזכות ynet, והוא שאלו סוקרים לבינתיים את עבירות התנועה של נהגו של מופז ומבקרים את מדיניותו. אך האם יש די בכך?

דומה שאין שר שאינו מתאים לתפקידו יותר משאול מופז - אדם בוגר צה"ל שמעולם לא שירת במערכת אזרחית ומושתת על דיאלקטיקה של כיבוש וכוחנות מנסה לתפקד באחד המשרדים החשובים ביותר במדינה, להשפיע על הדרך בה האזרחים חיים ומנהלים את מערכות היחסים שלהם עם אחרים יותר מכל - בצורה התחבורתית. מופז עצמו מנסה בתפקידו למנוע את הנהיגה בשכרות, אך מתעלם מהסכנות הקיימות בכביש עקב נסיבות אחרות (בין היתר בגין מצבו הרעוע).

האם הייתם נותנים לאדם בעל הנסיון המקצועי של שאול מופז לנהל מכולת? אותו אדם שהיווה נטל אלקטורלי בבחירות וקיבל כסא אך ורק כיוון שזגזג בין מפלגות כיום מהווה שר בישראל, שבתקופתו ידעה המדינה יותר נזקים ברכבות מאשר  אי פעם, אותו שר שמנסה לקדם דרכים להגן על עצמו, כיום מהווה נטל על המערכת עם גישה אנטי-דמוקרטית ואנטי חוקתית.




Technorati Tags: , , ,

December 16, 2006

לורנס לסיג מסביר בספרו החדש "קוד 2" את השתלשלות הטכנולוגיה המווסתת (regulated) ומדגים לאורך הספר כיצד ממשלים עושים שימוש ברגולציה על מנת לווסת את הטכנולוגיה החדשה כך שתתאים לעולם הישן ואף לעיתים תאפשר להם יותר ממה שהכלים  בעולם הישן אפשרו להם.

התמה המרכזית ששזורה לאורך הספר היא לגבי החופש של העולם לבחור האם הוא מעדיף עתיד מוסדר או עתיד חופשי, כאשר חוקי העולם הישן עדיין יחלו. ספר זה הוא גרסא מחודשת של ספרו של לסיג מ1999, Code, שצבר פופולריות רבה ופותח מחדש באמצעות מערכת ויקי על מנת להתאים לעדכונים בחוק ובפרקטיקה מאז 1999. רעיון אחד שיכול לצמוח מסייברעולם מוסדר ומווסת הוא עולם בו אין יכולת לבצע פשע.

כבר עכשיו אנו ניצבים בפני עולם שמתהווה ככזה: ראשית, מכוניות מוגבלות במהירותן למרות שניתן טכנית לנהוג בהן במהירות גבוהה יותר, תקליטורים ותקילטורי וידיאו מוגבלים ביכולות ההעתקה שלהם ויש צורך "לפרוץ" הגנות אלו, תוכנות מחשב מוגבלות במספר שימושים ובמספר העתקות. לצד ההגבלות המוחשיות ישנן כיום גם הגבלות חוזיות על שימוש בתוכנות למקרים מסוימים, הגבלת מספר המשתמשים במצלמה והגבלת היכולת להציג באמצעות התוכנה תמונות פורנוגרפיות.

אותה הגבלה מתגברת ככל שאנו מתקרבים לעידן של מכונות חושבות.

היכולת שלנו לעבור על החוק בצורה אגבית קיימת כיום, רבים מאיתנו חוצים מעברי חציה באור אדום, נוסעים "מעט" מעל המהירות המותרת, מעתיקים תקליטורים לרכב לשמיעה פרטית וביתית, משלמים כסף "שחור" או שוחד, והכל בצורה שנראית לנו לגיטימית וקיימת. מצד שני, חלק אחר מאיתנו מסרב לחוק בצורה אקטיבית ובוטה - לא מתחת לשולחן ובבושה, הוא מסרב לקיים פקודות מוסמכות כי הוא חושב שהן לא מוסריות, והוא מבצע פעילויות לא חוקיות על מנת לשנות את החוק.

הטכנולוגיה, בעידן של מכונות חושבות, יכולה למחוק אפשרות זו בשורת קוד אחת.

האם אנו רוצים חברה כזו, בה אין "כח" במובן ההופלדיאני לעבור על החוק, כיוון שאין "זכות" (במובן ההופלדיאני) לעבור על החוק? חברה בה ללא זכות אין כח היא חברה קאונטר-אינטואיטיבית בה האדם מוגבל אלא אם הוקצתה לו הזכות. בחברה כזו כל זכויות האדם דורשות חקיקה ואינן "טבעיות" ובחברה כזו, אף אם לא תתפתח למשטר עריץ, לאזרח אין כל יכולת להגשים את עצמו.

אני לא גורס שסירוב לקיים חוק הוא מהות החיים, להפך - קל לקיים חיים ללא הפרת החוק, אולם, ללא האפשרות לסרב לחוק אין כל יכולת לחיות.

חשבו לעצמם על פעם בה עמדתם ברמזור אדום בשעה ארבע בבוקר, והרמזור פשוט לא התחלף לירוק, עברו עשר דקות, וחיכיתם. לבינתיים כל שאר המכוניות עברו, ורק אתם הנחתם שבקרוב הרמזור יתחלף, אבל הוא פשוט לא. אחרי עשרים דקות פניתם גם אתם ברמזור והבנתם כי עברתם על החוק. הרגשתם רע, אך לא היתה לכם כל ברירה, נכון? בעידן של מכונות חושבות ורגולציה טכנולוגית הדבר פשוט לא יהיה אפשרי. הביטוי "הכניסה אסורה" יחדל להתקיים ויתקיים "אין כניסה". כל איסור יהפך לאיסור חזק, שלא ניתן לעבור עליו.

Technorati Tags: , , , , , , ,

December 15, 2006

בשבוע שעבר ירדתי עם גל מור, עורך ערוץ המחשבים של ynet לבוקר בחווה של ההורים. מאותו הבוקר יצאה כתבה על המקום, על התעשיה ועל הנסיון לפתוח חוות שרתים. הכתבה עצמה לא מייצגת אמנם את החווה לגמרי, ולא ניתן לראות את הכל, אבל אפשר קצת להתרשם.


תמונות מהחווה

אולי יום יבוא והרעיון יצליח


Technorati Tags: , ,

December 13, 2006

אני חושב שאחת הבעיות הרציניות שהיו היום בכנס בנוגע לחוק הטוקבקים היתה המעורבות המוגזמת של התקשורת בחוק. ח"כ רוצה תשומת לב, מדיה רוצה להתבטא ולהקטין רגולציה שתקח ממנה כסף, ויותר מזה - ח"כ מקבל תשומת לב ומוגדר כדיקטטור הנאור.

אבל הבעיה האמיתית היתה שהאינטרנט האלחוטי בכנסת היה פתוח... מה שגרם לכך שכל אמצעי התקשורת נדרשו לדווח בעצם בשידור חי על התפתחויות. אני לבד קיבלתי כשלושה טלפונים מהדסק של NRG רק להעביר עדכונים. ליאור הנר ואהוד קינן לדעתי עשו זאת גם כן. לכן, לאחר ארבע שעות של דיונים שכבר נראה לך שהכתבה כבר מוכנה למחר, עם כל הציטוטים וכל השטויות שהחברים כבר אמרו, פתאום בא ישראל חסון וטורף את הקלפים ואומר שהוא מושך את הצעת החוק?

מה אתה עושה אז? נגמרה לך כבר הבטריה בלפטופ, שלוש שעות הרי, ואתה חייב לדווח. אז מה? אז שולחים SMS בין ראיון וידיאו אחד לשני (אולי הבעיה העיקרית בלהיות אני היתה שהתראיינתי היום בערך כמו שראיינתי, וכשראיינתי את אסתרינה טטרמן באמת התווכחתי איתה ולא נתתי לה לדבר בלי ביקורת) ומדווחים לדסק שהצעת החוק נמשכה. שוב, לואו טק.


Technorati Tags: , , , , ,

December 12, 2006

לידיעת עורך הדין דן חי, אכן אתה מציע הצעה שאני לא מאמין בה, אבל אני לא רוצה לדון בה לעומק, שכן אני ממליץ שתבדוק את תזכיר חוק מסחר אלקטרוני שכבר דן בנושא ומציע פתרון הולם. אני גם מציע להוסיף "גילוי נאות" בתוך הצעת החוק.

אולי די?

שימו לב להבדלים בין ynet לדה-מעארקר - האם מדיניות נתניהו תרמה לצמיחה במשק או שמא צעדי המדיניות בתקופת נתניהו אחראים לשליש מהשיפור בצמיחה? לזה קוראים תשקורת אמיתית.

(כתבתי יותר מדי פוסטים היום בטוש, אז את זה אני מחזיר הביתה)


Technorati Tags: , ,

"אני מסכים לפסק דינו של כבוד הנשיא (בדימ') א' ברק." - עשר מילים שלעולם לא חשבתי שישמעו בעניין הרלוונטי. בג"צ 8276/05 עדאלה נ' שר הבטחון ואח' היה יכול להיות דיון מעניין על האכסטריטוריאליות של חוקי מדינת ישראל. אותו דיון שנדחה למועד אחר בבג"צ 1661/05 המועצה האיזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל. בית המשפט העליון בישראל טרם החליט על מקומם של השטחים הכבושים בדין הישראלי.

נכון, אני מרוצה מהתוצאה הקונקרטית שאליה הגיע בית המשפט העליון כשקבע כי התיקון לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) הוא לא חוקתי, ולא ניתן למנוע את תביעותיהם של פלשתינאים שנפגעו מכוחות צה"ל בעת שאלו לא היו מעורבים בפעולה מלחמתית כלשהי. כמובן שבשמאל יחליטו אוטומאטית לברך בלי לטרוח לקרוא את 39 העמודים של פסק הדין, אלא רק את התוצאה הקונקרטית.

אולם מה הוכח כאן בעצם? שתי בעיות עם פסק הדין לי. השופט לוי, שמצטייר יותר ויותר כפוסק המהותי בבג"צ. לדוגמא דעת המיעוט שאיני מסכים איתה, אך היא מנומקת היטב, בבג"צ ההתנתקות וכן דעתו בבג"צ 7052/03 עדאלה נ' שר הפנים בה קבע כי התיקון לחוק האזרחות שאוסר על איחוד משפחות פלשתיניות (ראה גם) הוא לגיטימי ככל שמדובר בהוראת שעה (שעומדת לפקוע) אולם: "אם לא ישכילו המשיבים למלא אחר שהתבקשו, ספק בעיני אם יוכל החוק להתמיד ולצלוח את הביקורת השיפוטית גם בעתיד" (ראה גם)

לוי מצטייר כפוסק הרלוונטי ביותר בבית המשפט העליון תוך שהוא נותן החלטות מנומקות, ראויות ושעומדות במרכז הקונצנזוס. אולי ההחלטות שדרושות להשבת אמונו של חלק מהציבור לבג"צ (לאו דווקא בגלל התוצאה).

מצד שני, חוק הנזיקין האזרחיים כולו מדבר על כך שהמדינה כפופה לעקרונות המשפט הטריטוריאלי, אבל האם המדינה יכולה להתבע לפי החוק הישראלי על מעשה שבוצע מחוץ לגבולותיה? על שאלת התחולה בג"צ מחליט לא לדון לעומק, אלא מעדיף להותירה למקרים אחרים. האם החוק הישראלי באמת יכול לחול מחוץ לגבול השיפוט של המדינה?

על נושא זה ניהלתי ויכוח עם אמי לפני כחצי שנה כאשר הסברתי לה את התנגדותי להפיכתה של מכללת אריאל לאוניברסיטה. למדינת ישראל אין כל זכות להחלת החוק בשטחים הכבושים, ועקב כך קם גוף, מקביל למועצה להשכלה גבוהה בסמכויותיו, הקרוי "המועצה להשכלה גבוהה: יהודה ושומרון" שמאפשר רישום מוסדות אקדמיים, כך על גב המל"ג התקבלה החלטה זו. אולם, לישראל אין כל סמכות (ולכן אין כל צורך) לתקצב את אותה האוניברסיטה - זו נמצאת מחוץ לגבול שיפוטה.

כל העברת כספים מחוץ למדינה הרי נעשה בחוסר סמכות. לא ייתכן שבאצטלת החוק הישראלי תקום "המועצה להשכלה גבוהה: לוס אנג'לס" ותקים בלוס אנג'לס אוניברסיטה ישראלית. לא ייתכן שמדינת ישראל תהא זו שתפצה את אותו פולש קרקע בסודן שבמקרה הוא אזרח ישראלי, שיושב בשטח שלא ברשות המדינה. הרעיון של החלת החוק מחוץ לגבול המדינה הוא אבסורדי.

ישראל מנסה להנות בינתיים משני העולמות; הן מויתור על הכרה בכך שהשטחים הכבושים אינם שטחיה, על ידי אי סיפוח ואי החלת המשפט הישראלי מצד אחד, והן מקיומו של משטר צבאי שמתנער מהחוקים באמתלה של צידוק בטחוני. הצידוק הבטחוני עבר מן העולם ביום בו מדינת ישראל עצמה משתמשת בטיעון זה לנימוקים חסרי תום לב, לנימוקים של צורה ולא תוכן ולנימוקים של הריסת זכויות האזרח.

אחריות המדינה בנזיקין בשטחים הכבושים צריכה להתנהל לפי דין המקום, לא המשטר הצבאי הכפוי. הצורך של מדינת ישראל לנהל את התביעות לפי דיניה הוא מיותר. מדינות זרות נתבעות בישראל לא אחת על מעשים שעשו שליחיהן כאן. הדין החל הוא הדין הישראלי, ואין כל סיבה לשנות זאת במקרים אחרים. מדינת ישראל מפגינה צביעות כיוון שבשטחים הכבושים אין מערכת משפטית מסודרת שמדינת ישראל "מכירה" בה.

דווקא אולי פתרונו הקלוקל של עופר רון עשוי לסייע.


Technorati Tags: , , , ,

December 11, 2006

לפעמים, אבל רק לפעמים, נאמנות למדינה מתבטאת בצורה שדורשת אי ציות לחוק. באחד הפרקים של פיוצ'רמה שורפים את דגל המדינה כדי להציל את העולם - המסקנה שלו היא כי לפעמים דרושה אי נאמנות לחוק וזעזוע חברתי על מנת להגן על מבנה החברה. באותו הפרק דר' זוידברג מואשם בשריפת הדגל והחברה מבינה כי שגתה בשליחתו למאסר רק אחרי שנדרשת שריפת דגל בכדי לשרוף את האויב שנשלח מחול ולהציל את כדור הארץ.


לאותה המסקנה ניתן להגיע כשקוראים את דבריו של אביגדור ליברמן שנאמרו היום ב"פורום סבן" דווקא ביום זכויות האדם הבינלאומי אירוני שאוגוסטו פינושה מצא את מותו ושליברמן מתבטא כפי שהוא מתבטא.

היום, חמישים ושמונה שנים לאחר קבלת האכרזה האוניברסלית על זכויות האדם עדיין יש אנשים שלא זכאים לזכויות אלו, חרף הנסיונות של קהילית האומות לשנות את המצב. אכרזת זכויות האדם באה לאחר טרגדיה איומה - אותה תופת בה נספו מיליוני בני אדם, ובאה להבהיר כי אין להבדיל בין דם לדם, גזע לגזע ולאום ללאום, אותה אכרזה שקובעת כי "כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם" עדיין מקיימת עולם בו נשים נסחרות, אנשי דת מושתקים ופעילי זכויות אדם נרדפים מדי יום ביומו.

הצהרתו של ליברמן לא יכלה לבוא ביום יותר סימבולי. אנו חיים בתקופה בה זכויות האדם שלנו הופכות להיות משהו משני, במקום אמצעים לקידום חירות הפרט ולהגן על האדם מעריצות שלטונית אנחנו חשופים ל"זכות הקבוצה לבטחון" שבאה בצורה מתמדת על חשבון אותן זכויות. הצעות חוק לקוניות ושרירותיות כמו הצעת החוק של יורם מרציאנו על "עוצר" לבני 18 ומטה אחרי חצות רק מדגימה את מה שתומר ליכטש כה הטיב לספר: העולם פוחד מהנפלאות של השחרור העצמי בגלל מספר כשלים.

את המעשה הטוב שלי היום (ראשון) עשיתי בעקיפין בשבוע שעבר. ליאת, אחת מתלמידותי, נגשה אלי היום וסיפרה לי כי קיבלה, לראשונה בחייה, ציון של מאה בבוחן באזרחות. בשבוע שעבר ישבתי עמה להסביר לה את מושג ה"זכות" - הסבר שדרוש לדעתי לכל תלמיד בכיתה א', הסבר על מדוע בצידה השני של כל זכות יש חובה ומדוע כל זכויות האדם משלימות זו את זו ומתנגשות זו בזו.

דווקא ביום זכויות האדם ראוי להבין כי צריך להקנות חינוך לזכויות, אולם מערכת היררכית שמנסה לשלול את אותן זכויות בצורה מתמדת אין מקום ללמד את התלמידים כי אסור להכותם.

December 08, 2006


מסומס במצב טוב?
יהונתן: "תגיד, היא כוסית?"
ד.נ.: "היא יפה, אבל קצת מלאה."
יהונתן: "קצת מלאה כמו שהבוקובסקי קצת מלא באחת עשרה בלילה? או קצת מלאה כמו שהרוזה פארקס קצת מלא באותה שעה?"
ד.נ: "ל"ת"
(לא ב"אינטר-נט", בסלולר)

קצת מלאה
(cc) Eli_Hodapp


מטוקבק במצב בינוני:
"אם הייתי יכול לקבל מאה קוראים פחות וסקס אחד יותר בשבוע, אני הייתי ניצב בפני בחירה קשה". (יהונתן קלינגר מטקבק אצל עידית, 07.12.2006)

"לא. אבל זה כמו תכנית ריאליטי, הבעיה שבדרך כלל מעיפים אותי במקום ההפך." (יהונתן מסביר לבלונדינית הסודית למה לצאת איתו זה לא כמו להחליף את אורי גלר, 02.12.2006)

"אני מצעטר, זו אשמתך המוחלטת. מה בכלל יש לך לחפש בביטוח לאומי?" (יהונתן מסביר לעמרי את דעתו על נחיצות השביתה וכמה בכלל זה משנה, ולבסוף מטיל את האשמה על אלו שצריכים להגיע לביטוח לאומי, 30.11.2006)

מאומלל
"אנא העבר לנו מספר ת.ז להנפקת אישור כניסה." (תגובת לשכתו של ח"כ ישראל חסון על בקשתי להצטרף לדיון על אנונימיות בטוקבקים, עם דגש על האנונימיות, 05.12.2006)

במחשבים
"פרצת אבטחה קריטית חדשה: מיקרוסופט ממליצה לא להריץ קבצי EXE שמקורם אינו ידוע, בעקבות פרצת אבטחה קריטית בכלל יישומי וינדוס שמאפשרים להריץ קבצי EXE על ידי אנשים מפגרים שפותחים קבצים לא מזוהים" (בהשראת  ynet)

משימה בלתי אפשרית והתנשאות:
מישהי שהוזמנה לקפה: "אז תכבה את הקומקום ותפעיל אותו שוב בתחילת השבוע.."
יהונתן: "שבחתונה שלך יגישו קפה מקומקום, לי יש מכונת אספרסו". (מייל, 08.12.2006)

התמכרויות:



בקרייב של אלכוהול של הצהרים הבנתי כמה זמן לא ביקרתי בסופרמרקט. בקבוק היין הצעיר ביותר במקרר היינות הוא משנת 2001, והוא "היין של סגל" הזול. אני צריך לקפוץ לסופר להביא עוד יין. אולי זה קשור לעובדה שלא שתיתי בגלל הסטרואידים.

Sic Transit Gloria Mundi



"מי אמר שאין תוכן איכותי בעברית?" (MrM טוען שסרט הוידיאו שאני ואחי הקטן צילמנו ראוי הן להגדרה של "תוכן" והן להגדרה "איכותי", אני לא ממש מסכים איתו, 04.12.2006)



Technorati Tags:

December 07, 2006

אם הטענה שמובאת בידיעה הבאה נכונה, אני צריך להתחיל בסבב התנצלויות. דר' למדעי המחשב טוען כי ניתן לחלק אפס באפס, והוא נותן למונח את הביטוי Nullity. ההוכחה הפשוטה שלו היא על הדרך הבאה: אפס בחזקת אפס שווה לאפס בחזקת (אחד פחות אחד), שזה שווה לאפס בחזקת אחד כפול אפס בחזקת מינוס אחד; כל זה שווה בעצם לאפס לחלק לאחד כפול אחד לחלק לאפס, שזה שווה לנוליטי.

בתור בור יחסי במתמטיקה, אני עדיין גורס שדר' אנדרסן טועה, ניתן לראות בטוקבקים לא מעט 'מומחים' שמנסים להפריך את טענתו. אבל את ההפרכה האמיתית אשאיר למומחים.

אם באמת לא רק יאיר לפיד יוכל לחלק באפס, אז מין חסר משמעות יוכל להתקיים ואולי בעצם כן נוכל להגדיר מחדש את המדע, כמו שהיה בויכוח כאן בבלוג.

אבל האם החלוקה באפס אפשרית, תפישת המציאות שלנו עשויה להשתנות. חוקי הקניין, חוקי הטבע ואלמנט הזמן, כולם יבוטלו בסך הכל, לא? בעצם המצאת האפס היתה המהפכה הראשונה, תפיסה של חסר במספר. הן המספר אפס והן המספרים השליליים הינם דברים שקשה לתפוש וקשה לילדים להבין את משמעותם. אחת הסיבות היא שבאמת קשה לבצע פעולות מתמטיות עם אפס.

אבל מה עושה המדע כשמדען אחד מגיע ומנסה לשנות את הכל? האם פתאום נשכתב את כל ספרי הלימוד?

במידה והוא צודק, עשוי להיות כך. להערכתי, אולם, מתן שם לבעיה אינו פותר אותה.


Technorati Tags:

December 06, 2006

הביבלוג עלה היום, ואיתו גם הדיון המעניין בתקשורת. גיא ווסט בניתוח מעמיק וטוקבקי שטנה מצד ההמון שזועם על כך שעוזר הניו-מדיה של דֹב חנין מבקר את נתניהו, אבל... בהסתכלות על הביבלוג רואים לא מעט יותר.

ראשית, המילה "תקשורת" מופיעה, שזו שגיאת כתיב גסה וברור שנתניהו ועוזריו התכוונו לתשקורת.
bibi20061206.jpg

שנית, ציפיתי מנתניהו ללמוד את המדיה יותר טוב ולא לכתוב " נתניהו מתראיין ברשת ברשת HBO" אלא "אני ברשת HBO" דווקא הבלוג צריך להיות הבמה המרכזית של מי שמזכיר את המילה "אני" יותר מכל פוליטיקאי אחר.

הבלוג של נתניהו היה יכול להיות הרבה יותר מכל דבר אחר הדרך שלו להתנצל, לשוחח, לצור קשר, לא להמשיך כמו שהוא. בלוג הוא שיחה, בלוג הוא דרך, נתניהו לא מכיר בדרך הזו.

במשיכת קולמוס מצורפות שתי דרכים להפוך את הדיון באינטרנט להרבה יותר איכותי, אגב ישראל חסון.

הראשונה היא הוספת טראקבקים לאתרי חדשות, שיגרמו לכך שהבלוגים שמקשרים לכתבה יופיעו מעל הטוקבקים ויציגו דיון איכותי. אני לא מכיר הרבה מאוד בלוגרים שרק יצרפו לינק ויפחפחו.

 השניה היא פשוטה הרבה יותר. להותיר את המנגנון האנונימי של טוקבקים, אבל להוסיף את האפשרות למשתמשים רשומים. ומדוע שירשם משתמש? מסיבה אחת - חלוקת הכנסות. כל אתר חדשות יחלוק עם הטוקבקיסט אחוז מסוים מההכנסות מאותו הטוקבק, לכן יש להוסיף גם טוקבקים משורשרים ולינקבוע לטוקבקים. אותה תוספת תאפשר הצפה של תוכן איכותי על תוכן שנחשב מזובל.

יחד, על ידי צירוף שתי השיטות האלו, תרבות הדיון תפרח.


Technorati Tags: , ,

December 05, 2006

0.


(cc) Mai_Le
"הצעת החוק מחייבת את ספקיות האינטרנט לתת תשתית רק לאתרים בהם קיים זיהוי כלשהו לכותבי התגובות" אומר ישראל חסון בדברי ההסבר להצעת החוק שלו (שמרכז מחקרי מידע של הכנסת כבר לא ממש בעדה ואף כונתה בעייתית ונפלה בועדת השרים לענייני חקיקה). אחרי שכבר אמרתי שמדובר בבורות-שמרנות-פופוליזם בצורה הברורה ביותר, אני רוצה להסביר שוב מה חסון מבקש כעת - אתר אינטרנט שלא (1) ירשם ו(2) ינהל מאגר מידע על (3) התוכן המופיע בו שנוצר על ידי גולשים (4) ייחסם לגישה על ידי (5) ספקיות האינטרנט בישראל.

1.
כל אתר באינטרנט, לא משנה מהי המדינה שמאחסנת אותו ומהי השפה שמנוהל בו הדיון ידרש לנהל את המרשם המדובר ולהודיע על כך לספקיות האינטרנט בישראל. כלומר, eBay הגדולה וRogelsview הקטן שרוצים קוראים מישראל יצטרכו לבוא ולומר לאותן ספקיות - "אנו מקיימים את התנאים של המחוקק", ואנו רוצים גולשים מישראל.

2.
אותו אתר ידרש לנהל מאגר מידע עם הפרטים של הגולשים שנרשמו בו. כלומר, כל ילדה בת 14 שתרצה בלוג בפלטפורמה עצמאית תדרש לגשת לרשם מאגרי המידע ולבקש פתיחת מאגר, כמובן שזו תאלץ לעמוד בחובות הרישום גם אם אינה רשומה.

(cc) Tom_Purves
אבל לא רק הרישום הוא הבעיה, אלא צריך גם לחשוב על הפריצה לאותם מאגרים, האם יכול להיות שפתאום המאגר החשוב כל כך שמכיל פרטים אישיים של גולשים יעברו ידיים ויגיעו, חס וחלילה, לפורצים - או אולי אפילו ימכרו לבעלי עסקים פרטיים? האם לא מדובר בפגיעה עצומה בפרטיות בגלל טוקבק אחד או שניים שעשויים אולי לפגוע?

3.
מהוא התוכן המופיע בו שנוצר על ידי גולשים? האם כל תגובה, או גם הצבעות בסקרים? האם מדובר בייחוד לאינטרנט? מה קורה במקרה בו התוכן המיוצר שבאמת מהווה "תגובה על הידיעות המתפרסמות באתר" מהווה לא יותר מאשר קישור לבלוג חיצוני?

האם כל אתר שמאפשר להגיב על הידיעות המופיעות באתר יחויב? גם אתר לא ישראלי?

4.
כל אתר אינטרנט - ללא קשר למדינת המוצא שלו וללא קשר למדינה בה הוא מתנהל; ואפילו, במקרה החריג ביותר, לא מדובר באתר שכלל קשור לישראל, יחסם. כמו בסין, גם כאן הרציונל הוא לחסום הכל. לא מדובר במצב בו "מטרת החוק המוצע הינה לצור, מחד, גורם מרסן לכותבי התגובונים לביצוע בקרה עצמית...." מדובר במצב בו כל אתר שלא מנהל את אותו המרשם - אף אם אין לו כל זיקה לישראל, יחסם. (אגב, הצעה דומה רק נוגעת לפורנו הוגשה כבר על ידי ש"ס)

(cc) adactio
האם אנו מוכנים לחיות עם מצב בו המדינה תנהל מרשם אתרים? בו ידרש דה-פקטו רשיון להפעלת אתר אינטרנט? האם אנחנו כבלוגרים יכולים לעבוד כך?

5.
הגורם החוסם הוא ספקיות האינטרנט, הן אלו שחסון מעוניין להעביר עליהן את האחריות לפרסום. שוב, הוא אוצל את הסמכות להפעלת האלימות לגוף פרטי.


6.
חמש נקודות של פסול עומדות בלשון החוק הדרקוני של חסון. חמש נקודות מחשבה שיש לקחת עמנו לכנס בשבוע הבא על הטוקבקים.

אל תשכחו, מדובר בחוק שספק עם יעבור, ואם כן יעבור הוא ידרוש בג"צ אחד לפחות - הוא פוגע בחופש העיסוק בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. הפגיעה בעסקים הקטנים - עיתונות זעירה ואתרי נישה שמעוניינים לאפשר תגובות - אינה מידתית ופוגעת בצורה שאינה ניתנת לביטול. אנחנו, כגולשים, לא יכולים לעמוד בצד בעת שמישהו מנסה לעשות לנו את המעשה המדובר.
7.
אנחנו, כגולשים, צריכים להתאחד ולפעול - להראות לחברי הכנסת שאכן פופוליזם לא משתלם. כמו שעשו הגולשים לאחר הצעת החוק של מרצ, שבאו והראו שהם כח בלתי מבוטל בבחירות וכל חבר כנסת שינסה להציע דברים שאינם לטובת הכלל יענש בקלפי.

ולי לחסון יש רק דבר אחד לאחל, בהצלחה בתפקידו הבא לאחר סיום תפקידו כמחוקק. היותו של אדם סגן ראש השב"כ אינה מבטיחה בהכרח כי הוא שם את האינטרס הציבורי כדבר החשוב ביותר.

8.
אגב, אני לא יודע למה, אבל הרגשתי ממש רע כשהתבקשתי על ידי לשכתו של חבר הכנסת חסון לתת את מספר הזהות שלי לצורך אישור הכניסה.

9.
אגב, זה המכתב ששלחתי לח"כ חסון היום לאחר בקשתו להערות לקראת הכנס:


מר קלוגהפט וח"כ חסון היקרים,

להלן מספר הערות בנושא הכנס:

1. סוגיית הצעת החוק: האם חסימת אתרים היא דבר ראוי במדינה דמוקרטית? האם אתרים מחו"ל שמאפשרים תגובות יחסמו? האם כל בלוג אישי יחסם באם לא ירשום פרטי גולשים? האם דה-פקטו נוצר כאן (א) רשיון לאתרי אינטרנט ו(ב) חסימת כל התוכן אלא אם הורשה?

2. סוגיית הגנת הפרטיות: האם ניהול מאגרי מידע על ידי מנהלי האתרים הוא דבר ראוי? האם מאגרי מידע אלו כפופים לחוק הגנת הפרטיות? מהי מידת הדיוק של המידע? מהן הסכנות מפריצת מאגר מידע כזה? האם מידע זה יהיה חשוף לציבור במסגרת צווים שיפוטים בנושאים שלא קשורים להוצאת לשון הרע ופגיעה בבטחון המדינה?

3. מידתיות החוק: רגולציה של תחום האינטרנט עשויה לפגוע הן בחופש העיתונות (דרישה לניהול מאגר מידע על מנת לנהל מערכת עיתון) וכן בחופש העיסוק (של אתרים קטנים), האם פגיעה זו היא מידתית לאור חוק יסוד: חופש העיסוק והאם אין להמשיך כפי שנפסק בהלכת אבנרי נ' שפירא בה נקבע כי קודם יש לפרסם מידע ורק אחר כך לדון באחריות ללשון הרע?

אודה לכם על הוספת נושאים אלו לדיון כחלק חשוב מדיון על החוק עצמו בצורה שבה הוא הוגש.
תודה מראש,

עו"ד יהונתן י. קלינגר.


Technorati Tags: , , , , , , ,

December 04, 2006

פליקס מציגים בצורה בלעדית (אולי לא בדיוק, כי גם בNRG-מעריב יש את זה) את הפרסומת החדשה לחזה של בר רפאלי ולסמסונג x820, סלולרי שזה לביקורות פושרות במקרה הטוב ביותר כ"דק ביותר". ואני שואל רק שאלה אחת - לא הגיע הזמן עם כל המגה-פיקסלים האלו וכדומה להעלות וידיאו שצולם בסלולרי כדי להראות לנו את ה"איכות" של המצלמופון המדובר?
לדוגמא, קלטת הסקס של יהאה זאיני, ה"מזקיר" הפרלמנטרי של המפלגה הגדולה ביותר באינדונזיה היתה יכולה להיות פרסומת לא פחות טובה לטלפון סלולרי זה או אחר, כמו גם שערוריות אחרות שנתפסו, הלא כך? (אגב, פרס מובטח לראשון שמוצא לינק שעובד, מבחינתי הכל ג'יבריש באינדונזית).

כשכל מה שמעניין את עולם הבלוגים, אבל, הוא ערוותה של בריטני ספירס (אגב, לינק לבני 18 ומעלה לתמונות וכו') אז האם באמת אפשר לדבר על אותו זנב ארוך שכולנו דיברנו עליו או שמא הבלוגוספרה עוברת את אותה הזניה של העיתונות ומסווה פרסומת כתוכן עיתונאי?


Technorati Tags: , , , ,

במציאות, כמו גם בנגזרות הוירטואליות שלה, מי שמגדיר את הסוגיה ראשון זוכה לקבוע האם מדובר ב"בעיה" או ב"זכות"; כשההבדל בין השתים יכול להיות סמנטי בלבד. כך יוצא שמי שבעצם משתלט על השיח מצליח בהחדרת השדה הסמנטי שלו - משתמש בשפה על מנת להגדיר את המציאות ולא להשתמש במציאות על מנת להגדיר את השפה (זה לא באג, זה פיצ'ר במיטבו).

אדר שלו מציגה טור נפלא על מכבסת המילים של תעשיית הקניין הרוחני, יומיים לאחר שהציגה טור על ניהול זכויות קניין (DRM) ותנועת ההתנגדות לה. ההגדרה של מי מחזיק בזכות ראשון חשובה מאוד. הזכות לקניין היא זכות טבעית, היא נובעת מכך שכל אדם - באשר הוא אדם - חופשי להתבטא. אותו ביטוי, בין אם מדובר בקשקוש על נייר, צעקה, כתיבת נאום או בניית בית, הופכת את הביטוי לקניינו של האדם - זכות לוקיאנית שנובעת מכך שאין קניין מתכלה בעולם ויש די והותר חומר לאפשר קניין בלתי מתכלה לכולם (שתי הנחות יסוד שגויות של ג'ון לוק), אותה זכות מלווה בחובה של שאר העולם לא להתערב באותו הקניין.

לכן, כשמתנהל הדיון כיון על נז"ק השאלה היא למי יש את הזכות ביצירה. האם למשתמש או ליוצר. אודיה קגן מפרסמת היום בynet סקירה על האפשרות בישראל לשימוש ביתי; אולם ישנה מחלוקת ארוכה בנוגע לעתיד אותו השימוש.

בין היתר, בהצעת חוק זכויות יוצרים הישראלית עומד עדיין השימוש ההוגן, בצורה מצומצמת יחסית ותחת קריטריונים - אבל היתרון הגדול הוא ההכנסה של סעיף 24 שמאפשר גיבוי תוכנת מחשב או עשיית יצירה נגזרת שלה. לכן, לכאורה, כל רשיון תוכנה שעשוי להכיל מערכת DRM יכול שיעמוד בניגוד לסעיפים אלו. לדעתי, בשביל להוסיף שיניים לסעיף צריך לאפשר למחוקק להוסיף תנאי אחד נוסף - שהוא שלא ניתן להגביל את הזכות לעשות עותקים ביתיים (הן של תכנת מחשב והן של תקליטים, דיסקים או סרטים).

הוספת אותו איסור יכול שתועיל בלבד לאזרח; אולם, לצערנו כמעט ואין אנשים הפוקדים את ועדות הכלכלה שמקדמים את האינטרס של "האזרח הקטן", למעט אולי אחדים שכשמבקשים לבטל את האבסורד נאמר להם ש"יתכבד עו"ד ליכטנשטין להקליט את תקליטיו בבית בכוחות עצמו
וייוותר על זכויות היוצרים שלו.
" (אגב, ראוי בנושא הזה לקרוא כתבה נהדרת על עמרי לוי, שמקליט את תקליטיו בבית)

אז האם באמת האזרח הקטן צריך הגנה על זכויותיו להעתיק את מה שאחרים עשו מבלי לגרום להם נזק? אולי הוא פשוט צריך לעשות את מה שאדר שלו טוענת כל כך היום - להפסיק את מכבסת המילים ולהתחיל לראות שהאמנים שהוא כל כך מנסה להוריד הם אלו שתובעים אנשים מסכנים. את חרם הצרכנים האמיתי שלו הוא צריך להפנות כלפם.

December 03, 2006

את הפוסט הזה אני מקדיש לגיא, שביקש ממני לנמק ולהסביר יותר לעומק את הטענה שלי לקידום שינויים חברתיים באמצעות תמריצים כלכליים. כנקודת מוצא אני מניח שבאמת הפרטים בחברה הם רציונאליים ושהדרך לשנות את התנהגות הפרטים היא על ידי פגיעה בכיסם, שכן היה זה מקיאבלי שאמר כי אנשים שוכחים את מות אביהם לפני שהם שוכחים את חסר כיסם. בכל מקרה, ובטרם אגש לטקסט, אני ממליץ שתקראו שלושה טקסטים, הראשון של יוחאי עילם, "העלאת שווי השימוש של רכבי הליסינג - צעד בכיוון הנכון", השני של עידן דורפמן, "מירב ארלוזורב לדוגמא", והשלישי שלי, "שימוש באלימות כדי להשיג מטרות".

התזה שלי היא שבעצם על ידי מיסוי של הגורם האכזרי בהפיכת בעלי חיים למוצר ניתן לתמרץ את הפרטים הרציונאליים להקטין את צריכת הבשר ולקדם אורח חיים בריא יותר ואכזרי פחות.

את התזה הזו צריך להוכיח, או לפחות לנמק.

ראשית, בתור צמחוני אני מעוניין להפסיק את ההרג של בעלי חיים. בתור מיעוט, אמנם, אני מודע לכך שאני צריך להביא את השינוי באמצעים חריגים יחסית, שלא יהיו כפיה מצד אחד, ומצד שני שיוכלו לחנך את הציבור ליתרונות בצמחונות כמו גם להביא לידיעת הציבור כי אכילת בשר היא התנהגות בלתי רצויה.

לכן, הטלת עלות, "קנס מוסרי" שאדם יצטרך לשלם עבור ביצוע פעולה שאינה רצויה משרתת שתי מטרות. הראשונה היא החצנת העלות של האכזריות והצמדתה לפעילות של הפרט והשני היא הקטנת הניכור והוודעות הפרט לאכזריות שמגולמת במוצר. אותו פדיון מוסרי שהאדם מבצע יכולה לנקות את "אשמתו" על ידי כך שהוא מודע לכך שהקנס מאפשר לאחרים לסבול פחות.

כמו כן, שימוש בכספי ה"קנס" המוסרי למטרות שיפור תנאי המחיה של בעלי החיים והקטנת האכזריות בכלל יכולה להוות תמריץ כלכלי גם לארגוני בעלי החיים. אלו מכניסים כספים מהשימוש במוצרים שהם מתנגדים להם, כמו שמס על דךק יופנה לחברה להגנת הטבע. הרעיון הוא של העברת הכספים למטרת מניעה (או אפילו, כמו שימוש במס על סיגריות להקטנת השימוש בהן).

ה"קנס" גם יעלה את מחיר הבשר, מה שיעודד פרטים רציונאליים לצרוך פחות בשר ולאפשר להם לעבור (א) לדיאטה בריאה יותר ו(ב) לדיאטה אכזרית פחות. כמובן, לעשירון העליון האכזריות לא תשנה - אלו יבחרו לשלם את הקנס ולא ירצו להפנימו, ולכן הם - ממילא רוכשים בשר יקר יותר, יספגו את העלות ויוכלו לסבסד את השיפור בזכויות בעלי החיים.

את "מקומות העבודה שיאבדו" לכאורה עקב הקטנת "תעשיית הרצח" ניתן יהיה לפצות על ידי יצירת שני סוגים של  מקומות עבודה הן בתעשיית תחליפי הבשר, שגם תזכה להגדלה בביקור ואולי לשבירת הדואופול שקיים בה והן בחקלאות האמיתית, זו שמבוססת על גידולי טבע. את החקלאות הזו תמיד ניתן להשביח באמצעים טכנולוגים ולאפשר שיפור של איכות החיים והגדלת משכורות.

שוב, הרעיון של מיסוי על התנהגות חברתית לא רצויה אינו חדש. מזה שנים אנו משלמים מס על אלכוהול, סיגריות, רכבים ומוצרים שנחשבים מזיקים לחברה. אנחנו לא מעוניינים ששהמוצרים האלו לא יצרכו בכלל, הם מחזיקים שוק משלהם ומקיימים לא מעט משפחות. עם זאת, אנו רוצים שהפרטים לא יגזימו בצריכתם ועל כן יחשבו פעמיים כשהם צורכים מוצרים אלו. מס על מכוניות בארץ מאפשר זאת, אולם גם הדלק ממוסה. (כמובן, שבעולם אידילי המס על הרכב היה 0% והמס האמיתי היה רק על דלק, על מנת לעודד אנשים לא לזהם).

עכשיו לסוגיה האמיתית, מדוע מס כזה רצוי?

למעט הגדלת הכנסות המדינה והקטנת הוצאות על בריאות וטיפולים הקשורים להשמנת יתר ולמחלות לב, ישנה סיבה נוספת. ההוצאות של המדינה על סובסידיות כיום למשקים "חקלאיים" שמבססים את הכלכלה שלהם על רצח של בעלי חיים אינה דבר רצוי לטעמי. האשמה המוסרית של כל אחד מאיתנו כשבמס ההכנסה שלו הוא מתגמל את ה"חקלאים" שמעוניינים אך ורק בהריגה של בעלי חיים אינה דבר רצוי.

אנחנו מעוניינים להקטין את צריכת הבשר כדי לקדם את ההקטנה בהתעללות. ברור לנו שלא ניתן להפסיקה לגמרי, אולם ברור לנו שניתן לעשות זאת באמצעים שלא פוגעים בחברה אלא רק מסייעים לה. אם במחיר של עליית מחירי ה"בשר" ב20 עד 30 אחוזים נוכל להקטין את הצריכה שלו ונוכל להקטין את הסבל שבעלי חיים עוברים שלא מבחירתם, אדרבא.

האם יש ליוזמה כזו סיכוי כלשהו בכנסת?

אני בספק רב אם השדולה החקלאית שמקודמת על ידי שני חברי כנסת במרצ וחבר כנסת אחד בעבודה יסכימו אי פעם לקדם זאת, נסיון כזה עשוי להוביל אפילו למשבר קואליציוני. אולם, השתעשעות בהצעה הזו היא לגיטימית ולנסות לקדם אותה באמצעים של שיח ציבורי צריכה להיות ההתחלה. מרגע שהעניין יחדור לתודעה, לאט לאט, נוכל לקדם את הרעיון.

ואפשר גם אחרת.

אפשר גם שארגון "מגדלי" הבשר יבחר מרצונו להעלות מחירים ולתרום את אותם כספים לעמותות לקידום זכויות בעלי חיים ויעשה את המהפכה לבד. אפשר שהדבר יועל הן לתדמית הציבורית שלו והן לנושא החברתי. אבל האם זה באמת יקרה?

December 02, 2006

משרד הבריאות יוצא, ככל הנראה, בקמפיין חדש. הוא החליט לסייע למניעת האידס על ידי הצבת שלטי פרסומת במקומות הנכונים באמת. כל הכבוד לו על החשיבה קדימה. הבעיה היחידה שיכולה להיות עם הצבת שלט הפרסומת הזה בפליים הוא שבשירותים שם, למרות שאני יודע על לא מעט משגלים שקוימו, אין כל יכולת לקיים משגל בטוח שכן אין מקום לזוז, שלא לדבר על לשים קונדום. אז מה אתם אומרים, שיווק מפולח או לא?

The Flame's Toilet

Technorati Tags: , , ,

December 01, 2006

יש מעט מאוד דברים שאפשר לומר על קצפת בפחית לחץ. אחד מהם הוא "כיף"



Technorati Tags: , , ,