« Gan Shula Newsletter | Main | Gan Shula Newsletter, Nov. 30th 2004 »

November 09, 2004

סוף העולם

17.5 סוף העולם

אז אני בערך בצד השני של העולם, מקווה לתשובה מהכל, אבל לא קיבלתי כלום. אני עושה את הלא יעשה-אני חושב על סטוץ. אני באמת חושב בצורה רצינית. חווית העריות הקרובה שנראית כמו לילה אחד עלולה להסתיים במוות. כמו שאני לא ארצה לחוות לעולם.

אני שונא את עצמי, אני רוצה להתייחס לכמה נקודות - אני תמיד חייב להיות צודק, ויותר מזה, אני תמיד חייב להראות שאני צודק. אני לא מוכן לסבול את עצמי על כאלה דברים, אבל כנראה שלא רק אני ככה אלא גם כל העולם. כולם כועסים עליי, אבל אף אחד לא מראה את זה. אולי אני היחידי ששם לב.

אולי אני רגיל ליחס מיוחד מכולם, שכשאני מקבל יחס רגיל אני לא מבין למה... אולי זה מיוחד להיות רגיל, זה ממש בעייתי.

אני עכשיו לבד, אני בלי אף אחת, והיא איתו. אני לא יודע אם אני רוצה להיות עם מישהי או אני רק רוצה לגרום לה להרגיש יותר טוב, או יותר רע, כי אני לא חושב עליה. אבל אני כן חושב עליה. ואולי אם היתה לי מישהי והייתי עדיין חושב עליה המצב היה הכי גרוע. אבל יכול להיות שאם היתה לי מישהי היא לא היתה תקועה לי בראש.

כמו כדור, שנתקע בראש ברגע הלא נכון ומסיים את כל המחשבות שלך, ככה גם היא - מרגע שהיא נכנסה לראש שלי כלום לא השתנה, היא נכנסה ומהר יצאה, הנזק שהיא השאירה היה תמידי ואני לעולם לא אשכח אותו. אני אהבתי אותה, אני עדיין חושב עליה.

ואני כבר כמה זמן כותב עליה משהו, וזה לא יסתיים בקרוב, אלא רק כשאקבל את הסיום המיוחל, כשאני אוכל להיות בטוח שאני לעולם לא אראה אותה יותר, ושלעולם אני לא אהיה איתה, ושהיא לא תהיה עם אחר. אני לא אובססיבי, אני פשוט לא רוצה ללכת לאיבוד בתוך המחשבות של עצמי, אז אני נותן לעצמי לנדוד תוך כדי שאני מפקח על הכל. זה מעצבן...

ואני כבר שבועות תקוע על העניין הזה, אני כבר שבועות מתייחס אליה בכל נושא אפשרי של דיון, משווה אותה לכל הסיפורים האחרים. למה זה קורה לי?

ולמה היא לא מקשיבה לי? למה היא בוחרת להמנע מכל הדברים האלה??? למה היא נמנעת ממני? יש לזה איזושהיא סיבה? למה היא בוחרת לענות רק על מה שנראה לה כאילו שהתשובה לא תהיה פוגענית?

אני למדתי לא לשאול שאלות שאתה לא יודע את התשובה אליהם, ואם מישהו בוחר שלא לענות, זה כבר לא רלוונטי. לא מעניינת אותי התשובה שלו, אני יודע אותה מראש, אני פשוט רוצה לשמוע את זה ממנו, מעין הודאת בעל דין. אולי חוסר ההודאה במקרה שלה גם מצביע על אשמה, על חרטה, או אולי על רצון להסתיר ממני - רצון שמלווה בהרבה סיבות.

ואני? אני בצד השני של העולם, לא עושה שום דבר מיוחד, לא עושה שטויות. רק שומר על עצמי, רק שומר על העולם.

והנה בא האור, והנה יורד החושך, וכבר כמה ימים כל מה שנדמה לי זה שהעולם הולך להתמוטט, אז אמרתי לה לשמור על המדינה כשאני לא שם; והיא לא הצליחה, ורק נדמה לי, אבל אולי השתנה הכל והוא מת.

ואני מושך בה, אני מושך בחוטים שמזיזים אותה, ככה שהיא תשחק את המשחק שלי, אני מקווה שזה יעזור, אבל זה לא. המשחק שלי רק נדמה לי שאני יכול לראות את מה שאני עושה ואני שולט בכל. אבל אני לא שולט, אני נשלט, אני המריונטה שמחזיקה את החוטים. אני מחזיק בחוטים של אחרת שמושכת אותי, וכל מה שאני עושה זה להעמיד פנים שאני משחק, בעוד שאני משוחק. ואני לא צריך לעבור כאלה דברים. אני צריך להיות שחקן כמו כולם, לא רק על הלוח, אלא גם בחיים. ואני לא יכול ללכת עם הפנים האלה, שאומרות שהכל בסדר, בעוד שאני נרקב מבפנים כמו הגופה של רבין שיושבת כבר תשע שנים בקבר.

נכתב על ידי jk ביום\שעה November 9, 2004 10:34 PM